יום חמישי, 30 בספטמבר 2010

רכבת הרים רגשית

להתעורר יום אחד עם ההאבחנה והבשורה הקשה.
החיים והבטן מתהפכים, לא הגיוני...למה?
להסתכל על כל ילד ברחוב ולשאול את עצמי: למה אצלי? 
ואולי הרופאים טעו?
כולם מסכימים שזו מחלה נדירה אצל ילדים. אז אולי יש באמת מקום לערער על תוצאת הביופסיה?
התמונות רצות בראש, התמונה הקלאסית של הילד החולה, הקירח והחלש והקושי לחבר את תמונה זאת למתוק הקטן שמולי...
למה? למה? למה?
לשמוע דעה שניה, שלישית, עשירית...דעות שונות ואולי סותרות.
למי להאמין?
מאיפה תבוא הישועה?
חוות דעת מעודדת מביאה חיוך ואופטימיות.
חוות דעת אחרת זורקת את כולנו לקנטים.
טלטלות רגשיות שגוזלות אנרגיות...
הריקוד העדין בין ה- doing', לבין הרצון להתנתק מהעולם ורק לתת לזמן לעבור...
טלטלות רגשיות שמצריכות כוחות כדי להמשיך הלאה.

ריטה 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה